80 שיחות בחודש לפי מערכת הפרסום, ואולי 60 שיחות שמישהו בעסק זוכר שהתנהלו. ההפרש הזה לא נעלם בטעות מדידה. ברוב המקרים מדובר בטלפון שצלצל כשהבעלים היה אצל לקוח, בהפסקת צהריים, או בשמונה וחצי בערב כשהמודעות עוד רצו. מערכת הפרסום ספרה כל אחת מהשיחות האלה כהצלחה, התקציב שולם עליהן במלואו, ואף אחד לא רשם אותן בשום מקום, כי שיחה שלא נענתה לא משאירה אחריה ליד, רק שורה ביומן השיחות של הטלפון.
מערכת הפרסום סופרת לחיצה על חיוג, לא שיחה שהתקיימה
כפתור החיוג במודעה, בגוגל או ב-Meta, מודד את מה שקרה בצד של הגולש: הוא ראה את המודעה ולחץ כדי להתקשר. מה שקרה אחרי זה, בצד של העסק, לא נמצא בשדה הראייה של המערכת. אם הטלפון צלצל עשר פעמים ונפל לתא קולי, מבחינת הקמפיין זו עדיין המרה, והאלגוריתם לומד ממנה שהמודעה עבדה ושכדאי להביא עוד אנשים כמו המתקשר הזה, באותן שעות.
מכאן שתי בעיות שמזינות זו את זו. הראשונה כספית: משלמים על לחיצה שלא הפכה לשיחה. השנייה שקטה יותר: הדוח נראה בריא, ולכן אף אחד לא מחפש בעיה. מי שמסתכל רק על עלות לשיחה במערכת הפרסום יגיע למסקנה שהקמפיין יציב, גם כשרבע מהשיחות לא הגיעו לאוזן אנושית. זו אחת הדוגמאות הנפוצות לפער שמתואר בחישוב העלות האמיתית של ליד: המספר שהמערכת מדווחת והמספר שהעסק חי ממנו הם שני מספרים שונים.
החשבון: כמה עולה צלצול שאף אחד לא שמע
המספרים כאן הם הנחות לדוגמה, וכל עסק צריך להחליף אותם בשלו. נניח עסק שירות שמוציא 4,000 שקלים בחודש על פרסום, ומקבל ממנו 80 שיחות, כלומר 50 שקלים לשיחה. נניח שמכל שיחה שנענתה נסגרת עבודה אחת מתוך חמש, ושהרווח הגולמי מעבודה ממוצעת הוא 800 שקלים.
| שיעור שיחות שלא נענו | שיחות שלא נענו | תקציב ששולם עליהן | עבודות שלא נסגרו | רווח גולמי שלא נוצר |
|---|---|---|---|---|
| 10 אחוז | 8 | 400 ש”ח | כ-1.6 | כ-1,280 ש”ח |
| 25 אחוז | 20 | 1,000 ש”ח | 4 | 3,200 ש”ח |
| 40 אחוז | 32 | 1,600 ש”ח | כ-6.4 | כ-5,120 ש”ח |
העמודה שמעניינת היא האחרונה, לא זו של התקציב. 1,000 שקלים של פרסום שהלכו לאיבוד זה כאב מוגבל. 3,200 שקלים של רווח שלא נוצר, כל חודש, זה כבר יותר ממה שרוב העסקים הקטנים היו מוכנים להשקיע בכל תיקון שמופיע בהמשך.
הטבלה גם מגזימה מעט, כי חלק מהשיחות האלה ניתן להציל בחזרה טלפונית. נניח שחוזרים לכל מי שלא נענה, שמחצית עונים, ושמחצית מאלה כבר דיברו בינתיים עם עסק אחר. בשורה של 25 אחוז זה מחזיר 5 שיחות מתוך 20. ההפסד יורד, אבל 15 שיחות בחודש עדיין הולכות לאיבוד, וזה בתנאי שמישהו באמת חוזר לכולן.
רוב השיחות שלא נענו מתרכזות בכמה משבצות זמן קבועות
אין צורך בכלי מיוחד כדי לגלות את זה. יומן השיחות של הטלפון, או דוח השיחות של המרכזייה אם יש כזו, יודע בדיוק מתי כל שיחה נכנסה והאם נענתה. כשמייצאים חודש אחד ומסדרים את השיחות שלא נענו לפי יום ושעה, בדרך כלל מתגלה דפוס, לא פיזור אקראי.
הדפוסים שכדאי לבדוק קודם הם שלושה. שעות שבהן בעל העסק עובד בשטח ולא יכול לענות, אצל אינסטלטור, קבלן שיפוצים או מטפלת זה רוב היום. שעת הצהריים, שבה מי שמכסה את הטלפון יוצא להפסקה ואין לו מחליף. והשעות שאחרי סגירת העסק, כשהמודעות ממשיכות לרוץ כי אף אחד לא הגדיר להן לוח זמנים. המשבצת השלישית היא היקרה ביותר, כי שם לא רק שלא עונים, אלא גם ממשיכים לשלם על חשיפה. התזמון של הקמפיין לפי שעות פעילות הוא החלטה בפני עצמה, ויש לה צדדים לשני הכיוונים, כפי שמפורט בניתוח של פרסום בסוף השבוע ושעות המענה.
כדי לדעת אילו מהשיחות שלא נענו הגיעו מהפרסום ולא מלקוחות קיימים, צריך דרך להפריד ביניהן. הפשוטה היא מספר טלפון ייעודי למודעות, מספר וירטואלי שמפנה לקו הרגיל, כך שבפירוט השיחות רואים לאיזה מספר חייגו. בלי הפרדה כזו, אפשר לפחות להצליב את שעות השיחות שלא נענו עם שעות הלחיצות על כפתור החיוג בדוח הקמפיין.
ארבעה תיקונים, לפי סדר העלות שלהם
לכבות את כפתור החיוג כשאין מי שעונה. זה התיקון הזול ביותר והוא לא דורש שום כלי. אם העסק לא עונה אחרי שש בערב, אין סיבה שהמודעה תציע לחייג בשעות האלה. אפשר להשאיר את המודעה פעילה עם הפניה לאתר או לטופס, ולהוריד רק את אפשרות השיחה, או לתזמן את מודעות השיחה לשעות שבהן הטלפון מאויש.
מדיניות חזרה כתובה. משפט אחד שכולם בעסק מכירים: כל שיחה שלא נענתה מקבלת חזרה טלפונית תוך זמן מוגדר, למשל שעה בשעות הפעילות ועד עשר בבוקר למחרת בשאר הזמן. בלי מדיניות כזו, החזרה תלויה במצב הרוח ובעומס של אותו יום, ובשבוע עמוס היא פשוט לא קורה. מי שרוצה להרחיב את זה לסדר ניסיונות מלא יכול להיעזר במדיניות המעקב אחרי לידים שלא ענו.
הודעה כתובה מיד אחרי שיחה שלא נענתה. אדם שהתקשר ולא קיבל מענה ממשיך בדרך כלל למודעה הבאה בתוצאות. הודעה שמגיעה אליו תוך דקה, עם שם העסק ושאלה קצרה על מה שהוא צריך, עוצרת את החיפוש לפני שהוא מתחיל שוב. בישראל הערוץ הטבעי לזה הוא וואטסאפ, ויש כלים ששולחים למתקשר שלא נענה הודעת וואטסאפ אוטומטית ומבררים איתו במה מדובר עד שמישהו מתפנה לחזור אליו. ההיגיון הכלכלי פשוט: אם התיקון מחזיר לשיחה 5 מתוך 20 הפניות בשורה האמצעית של הטבלה, לפי אותן הנחות זו עבודה נוספת אחת בחודש, כלומר כ-800 שקלים של רווח גולמי, וזה הרף שמולו משווים את עלות הכלי.
אדם שני על הקו. הפניית שיחות לטלפון של עובד נוסף, או מוקד מענה חיצוני בשעות מסוימות. זה התיקון היקר ביותר, ולכן הוא מגיע אחרון. הוא מוצדק כשהבדיקה ביומן השיחות מראה ששלושת התיקונים הקודמים לא הורידו את שיעור השיחות שלא נענו מספיק, והמספר שנשאר עדיין שווה יותר משכר השעות הנוספות.
חזרה טלפונית היא לא תחליף למענה, היא רק בלם
קל להסיק מהחשבון שמספיק לחזור לכל מי שלא נענה, וזהו. בפועל, אדם שחיפש בעל מקצוע ולחץ על חיוג נמצא ברגע שבו הוא מוכן להחליט. חצי שעה אחר כך הרגע הזה כבר עבר: הוא דיבר עם מישהו אחר, קבע איתו מועד, או פשוט חזר לעבודה ושכח. שיחה חוזרת מגיעה אליו כשיחה ממספר לא מוכר, באמצע משהו אחר, ולא פעם לא נענית בעצמה.
לכן המדד שכדאי לעקוב אחריו הוא לא “חזרנו לכולם”, אלא שיעור השיחות מהפרסום שנענו בזמן אמת. מספר אחד, שנבדק פעם בחודש מתוך יומן השיחות, ומוצג ליד עלות הפרסום. עסק שמוריד אותו מ-25 אחוז ל-10 אחוז לא שינה שום דבר בקמפיין, ובכל זאת קיבל לפי ההנחות בטבלה כ-12 שיחות נוספות בחודש, בלי להוסיף שקל לתקציב. מי שמחפש איך לשמור את המספר הזה יציב לאורך זמן, בלי שיתפרק בכל שינוי באתר או בטלפון, ימצא כיוון במאמר על מעקב המרות שלא שובר את עצמו.
שאלות נפוצות
איך יודעים כמה שיחות מהפרסום לא נענו?
הדרך המדויקת היא מספר טלפון ייעודי למודעות, שמופיע בנפרד בפירוט השיחות. בלי מספר כזה, מייצאים את יומן השיחות לחודש אחד ומשווים את השעות של השיחות שלא נענו לשעות שבהן היו לחיצות על כפתור החיוג בדוח הקמפיין. התוצאה לא מדויקת לשיחה, אבל מספיקה כדי לראות את סדר הגודל.
האם כדאי להפסיק את מודעות השיחה לגמרי ולעבור לטופס?
לא בהכרח. שיחה היא בדרך כלל הפנייה החמה ביותר שמגיעה מפרסום, ומי שמתקשר מוכן לדבר עכשיו. הבעיה היא לא הערוץ אלא השעות שבהן הוא פתוח בלי מענה. עדיף לתזמן את אפשרות החיוג לשעות שבהן מישהו עונה, ולהשאיר טופס או וואטסאפ לשאר הזמן.
מה לכתוב בהודעה למי שהתקשר ולא נענה?
שם העסק, משפט שמבהיר שראיתם את השיחה, ושאלה אחת שאפשר לענות עליה במילה, למשל סוג העבודה או האזור. בלי הסברים ארוכים ובלי הצעות מחיר. המטרה היא רק להשאיר את האדם בשיחה איתכם עד שמישהו יחזור אליו.
כמה מהר צריך לחזור לשיחה שלא נענתה?
כמה שיותר מהר, כי כל דקה שעוברת מגדילה את הסיכוי שהמתקשר כבר מצא מישהו אחר. בפועל, מדיניות שעסק באמת יכול לעמוד בה עדיפה על יעד שאפתני שאף אחד לא מקיים. חזרה תוך שעה בשעות הפעילות, ובבוקר שאחרי מחוץ להן, היא נקודת פתיחה סבירה שאפשר לשפר אחרי שבודקים את התוצאות.