שני עסקים מוציאים אותו סכום על פרסום, 5,000 שקלים בחודש, ושניהם קובעים מהקמפיין 30 תורים. בראשון מגיעים 21 אנשים ובשני מגיעים 27. בדוח של מערכת הפרסום שני הקמפיינים נראים זהים, כי שניהם הביאו 30 פניות שהפכו לתור ביומן. בקופה של העסק הם לא דומים בכלל: הראשון שילם כ-238 שקלים על כל לקוח שבאמת נכנס בדלת, השני כ-185. ההבדל לא נוצר במודעה, בקהל או בהצעה. הוא נוצר בשבוע שעבר בין הרגע שבו התור נקבע לבין הרגע שבו הלקוח היה אמור להופיע.
הקמפיין נמדד עד קביעת התור, והכסף נעשה רק כשהלקוח מגיע
ברוב העסקים שעובדים לפי תורים, קליניקות, סטודיו לכושר, יועצים, שמאים, מכוני רכב, ההמרה שמוגדרת בקמפיין היא השארת פרטים או שיחה. מכאן מישהו בעסק קובע תור, ובשלב הזה הליד נחשב סגור. מה שקורה אחר כך כבר לא נכנס לשום דוח שיווקי: אם הלקוח הגיע, אם ביטל יום לפני, או אם פשוט לא הופיע ולא ענה לטלפון.
הבעיה היא שההחלטות על התקציב מתקבלות לפי המספר הראשון. קמפיין שמביא הרבה תורים נראה מצליח גם אם שליש מהם נשארים ריקים, וקמפיין שמביא פחות תורים אבל כמעט כולם מגיעים נראה חלש. כדי לראות את התמונה צריך שלב נוסף במשפך: לא רק “נקבע תור” אלא “הגיע”, ובנפרד לכל מקור תנועה. זה בדיוק אותו פער שמתואר בחישוב העלות האמיתית של ליד, רק שכאן הוא מסתתר שלב אחד מאוחר יותר.
החשבון: כמה עולה כל כיסא ריק
המספרים הבאים הם הנחות לדוגמה, וכל עסק צריך להחליף אותם בשלו. נניח תקציב פרסום של 5,000 שקלים בחודש, 30 תורים שנקבעו ממנו, שחצי ממי שמגיע הופך ללקוח משלם, ושהרווח הגולמי מלקוח ממוצע הוא 600 שקלים.
| שיעור אי הגעה | לא הגיעו | הגיעו | עלות לכל מי שהגיע | לקוחות משלמים | רווח גולמי |
|---|---|---|---|---|---|
| 10 אחוז | 3 | 27 | כ-185 ש”ח | 13.5 | 8,100 ש”ח |
| 20 אחוז | 6 | 24 | כ-208 ש”ח | 12 | 7,200 ש”ח |
| 30 אחוז | 9 | 21 | כ-238 ש”ח | 10.5 | 6,300 ש”ח |
| 40 אחוז | 12 | 18 | כ-278 ש”ח | 9 | 5,400 ש”ח |
המעבר מ-30 אחוז אי הגעה ל-10 אחוז שווה בדוגמה הזו 1,800 שקלים רווח גולמי בחודש, בלי להוסיף שקל לפרסום ובלי לגעת במודעה. כדי להשיג את אותה תוספת דרך הקמפיין, בשיעור אי הגעה של 30 אחוז, היה צריך להגדיל את התקציב בכ-30 אחוז ולקוות שעלות הליד לא תעלה בדרך.
ויש עלות שהטבלה לא תופסת. תור של 45 דקות שנשאר ריק הוא זמן עבודה שאי אפשר למכור למישהו אחר. בעסק שהיומן שלו מלא שבועיים קדימה, כל היעדרות היא גם לקוח אחר שחיכה יותר מדי וחלק מהם הלכו למתחרה.
רוב ההיעדרויות נקבעות כבר בשיחה הראשונה
נוח לחשוב שאי הגעה היא עניין של לקוחות לא רציניים, אבל ברוב המקרים אפשר לזהות אותה מראש לפי האופן שבו התור נקבע. כמה דפוסים חוזרים:
- פער ארוך בין הפנייה לתור. מי שפנה בעקבות מודעה עשה את זה ברגע של צורך. תור שנקבע לעוד עשרה ימים נותן לצורך הזה זמן להתקרר, למצוא פתרון אחר או פשוט לשכוח. כשאפשר, כדאי להציע קודם את המועד הקרוב ביותר ורק אחר כך את הנוח ביותר.
- תור שנקבע בלי לדבר על מחיר. לקוח שמגלה את המחיר רק בהגעה, או שחושש לגלות אותו, מעדיף לפעמים לא להגיע מאשר לסרב בפנים. לנושא הזה יש השלכות רחבות יותר, שנדונו במאמר על השאלה אם להציג מחיר באתר.
- פרטים חסרים. כתובת מדויקת, חניה, קומה, מה להביא איתו. כל אי ודאות כזו היא סיבה קטנה לדחות.
- התור נקבע בידי מישהו אחר. בן משפחה שקבע עבור הורה, או עובד שקבע עבור מנהל. מי שלא קבע בעצמו מחויב פחות.
שום דבר כאן לא דורש טכנולוגיה. הוא דורש שמי שקובע את התורים יידע שהשיחה הזו היא חלק מהמכירה ולא רק רישום ביומן.
תזכורת אחת שמבקשת תשובה עדיפה על שלוש שאין להן מענה
רוב העסקים שולחים תזכורת, אבל רבים שולחים הודעה שמודיעה ולא שואלת: “מזכירים לך את התור מחר”. היא לא נותנת שום מידע חדש לעסק. תזכורת טובה מבקשת מהלקוח לבחור אחת משלוש אפשרויות: מאשר, צריך לשנות מועד, מבטל. כל אחת מהן שימושית, כולל הביטול. ביטול יום לפני הוא תור שאפשר עוד למלא מרשימת המתנה, היעדרות היא תור שאבד.
המועד חשוב יותר מהניסוח. תזכורת יום לפני משאירה זמן למלא את המקום, ותזכורת שעתיים לפני תופסת את מי ששכח. מי שלא ענה לתזכורת הראשונה הוא המועמד העיקרי להיעדרות, ושיחת טלפון קצרה אליו שווה יותר מכל הודעה נוספת. כשהיקף התורים גדל, עדיף תזכורת בוואטסאפ שמבקשת מהלקוח לאשר, לשנות או לבטל ומעדכנת את היומן לפי התשובה, כך שמישהו בעסק צריך לטפל רק במי שלא ענה או שביקש מועד אחר.
הערה אחת לגבי ניסוח: תזכורת לתור שהלקוח קבע היא הודעת שירות. ברגע שמוסיפים אליה מבצע או הצעה לשירות נוסף, היא מתקרבת להגדרה של דבר פרסומת, ואז חלים עליה הכללים שמתוארים במאמר על חוק הספאם והסכמה לדיוור. עדיף להשאיר את התזכורת נקייה.
דמי רצינות מצמצמים היעדרויות, אבל גם תורים
גבייה מראש של סכום קטן, שמקוזז מהתשלום הסופי, היא הדרך הישירה ביותר לגרום ללקוח להגיע. היא גם מסננת: חלק מהאנשים שהיו קובעים תור ולא מגיעים פשוט לא יקבעו. השאלה היא אם הסינון הזה מוריד בעיקר את מי שלא היה מגיע ממילא, או גם לקוחות טובים שלא אוהבים לשלם לפני שראו את העסק.
החשבון כאן שונה מעסק לעסק, ולכן כדאי לבדוק ולא להניח. דרך פשוטה: להפעיל דמי רצינות רק על חלק מהתורים, למשל על תורים ארוכים או על פגישות ראשונות, לחודש או חודשיים, ולהשוות לא את מספר התורים שנקבעו אלא את מספר הלקוחות שהגיעו ושילמו. אם המספר האחרון עלה, המדיניות עובדת גם אם היומן נראה דליל יותר.
כשמחליטים על מדיניות ביטול, היא צריכה להיות כתובה ומוצגת לפני קביעת התור, לא להפתיע את הלקוח בדיעבד. מדיניות שמופעלת רק לפעמים, לפי מצב הרוח של מי שעונה לטלפון, מייצרת בעיקר ויכוחים.
מה למדוד מהחודש הבא
שלושה שינויים קטנים בדיווח מספיקים כדי שהנושא לא יחזור להיות שקוף:
- שדה “הגיע” ביומן או ב-CRM, עם שלוש אפשרויות בלבד: הגיע, ביטל מראש, לא הגיע. בלי זה אין מה לחשב.
- שיעור הגעה לפי מקור. גוגל, פייסבוק, הפניות, אורגני. לא פעם מתגלה שערוץ אחד מביא תורים זולים שרבים מהם נשארים ריקים, וזה משנה את חלוקת התקציב.
- עלות לכל מי שהגיע כשורה קבועה בדוח השיווק החודשי, ליד העלות לליד ולא במקומה.
מי שרוצה ללכת צעד נוסף יכול להזין את נתון ההגעה בחזרה למערכות הפרסום. גם גוגל אדס וגם Meta מאפשרות לייבא המרות שקרו מחוץ לאתר, וכך המערכת לומדת להביא אנשים שמגיעים ולא רק אנשים שממלאים טופס. זה דורש מעקב המרות שמחזיק לאורך זמן, אבל גם בלי הייבוא, עצם המדידה כבר משנה את ההחלטות.
שאלות נפוצות
מה נחשב שיעור אי הגעה גבוה?
אין מספר אחד שנכון לכל תחום. השוואה לעסקים אחרים פחות חשובה מהשוואה לעצמכם: מודדים חודש אחד, מתקנים דבר אחד ובודקים אם השיעור ירד. אם יותר מאחד מכל חמישה תורים נשאר ריק, כמעט תמיד יש שם כסף שאפשר להחזיר.
האם כדאי להתקשר או לשלוח הודעה כתזכורת?
הודעה מתאימה לרוב הלקוחות, כי היא לא מפריעה ואפשר לענות עליה בלחיצה. שיחת טלפון שמורה למי שלא ענה להודעה, או לתורים ארוכים ויקרים במיוחד, שבהם היעדרות אחת עולה הרבה. השילוב של השתיים עובד טוב יותר מכל אחת לבד.
מה עושים עם לקוח שלא הגיע?
פונים אליו פעם אחת, באותו יום, בניסוח ענייני שמציע מועד חדש בלי האשמה. חלק מהאנשים שלא הגיעו עדיין צריכים את השירות ופשוט נתקעו. מי שלא עונה גם לפנייה הזו עובר לטיפול כמו כל ליד שלא ענה, לפי מספר ניסיונות המעקב שהגדרתם.
האם רשימת המתנה באמת שווה את המאמץ?
היא שווה רק אם יש דרך מהירה לפנות אליה. רשימה של חמישה אנשים שמוכנים להגיע בהתראה קצרה, ומישהו שיודע לשלוח להם הודעה ברגע שמתפנה מקום, הופכת כל ביטול מוקדם לתור מלא. בלי תזכורות שמייצרות ביטולים מוקדמים, הרשימה כמעט לא בשימוש.